מילים

אי-שם בתחילת הקיץ
הם הודיעו שזהו…
הגיע הזמן להפוך
מאחד ועוד אחת
לשניים.
מתחתנים.
כדרכי בקודש, מיד הצעתי…

ביום שלפני
סוגרים קצוות
מְפַנִּים מִבִּפְנִים
את כל מה שיחכה לזמן שאחרי
ומשתאים אל מול החיבוק הגדול שכבר הענקתם לנו.

התרמילים ארוזים
#מילים_לדרך מסקרנות וחבויות
מונחות להן בפנקסים.
נעלי ההליכה כבר מחכות
מחר, יום שישי השכם בבוקר
#מצפינים ויוצאים לדרך…

היקום סובב על צִירוֹ
הטבע ממשיך בְּשֶׁלּוֹ
‘קיץ, חורף, אביב וסתיו
מי נהרות והים הרחב’
יום ולילה
סובבים והולכים בגלגל השנה…

זֶהוּת אומרת ‘זֶה’
מְזַהָה וּמִזְדַּהָה עם המוכר וְהַמְּזוֹהֶה
מַהוּת שואלת ‘מָה’
בסקרנות ובפליאה…

אפשר להתגעגע לזמנים אחרים
אפשר להתגעגע לתחושת החיבוק
אפשר להתגעגע אלייך.

כל אלה קיימים בי,
בכל מקרה.
קל להתרפק על העבר.

צועדים יחד
על פני אדמה בקועה
נמוך וגבוה
שמן ורזה
ירוק ולבן
בני אדם…

בכל פעם מופיעה סיבה.
משהו שממש היה חשוב,
מהותי שכזה.
היא מגיעה עם בקשה
לעשות משהו,
להיות את זה.

פעם, לא מזמן, אהבתי איש אחד
כמו שלא אהבתי מעולם
ממעמקי הקרביים ובכל מאודי.
כעסתי עליו לא מעט
ראינו אחרת, התווכחנו הרבה – על הכל כמעט
והוא… הוא אהב אותי באופן מיוחד.

‘סליחה’, אמרתי,
‘סליחה שפגעתי’.
והמשכתי.
פתאום משהו בתוכי זעק
ועצרתי.

הקשבה פורייה היא האומנות
של פיתוח דממה עמוקה בתוכנו.
כך שנוכל להאט את קצב
עבודת המוח,
להתאימו לקצב הטבעי של
פעולת האוזניים
ולקלוט את המשמעות
שבין המילים…’