
מילים
אירועי היום-יום, מחשבות ורגשות מחוללות בראשי. אותיות מצטרפות למילים מצטרפות לשורות נכתבות על דפי הפנקס.
מפעם לפעם מוצאות את דרכן גם לכאן...
שׂוֹחָה בְּאֵינְסוֹפ-כְּלוּם… בַּיְּקוּם
פַּעַם חָשַׁבְתִּי שֶׁהַכֹּל בָּרוּר
מִבְנֶה שֶׁכָּזֶה, דֶּרֶךְ וְעֵרֶךְ
אֲנָשִׁים, תַּפְקִידִים וּמַשְׁמָעֻיּוֹת.
בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת… מִתְעַרְפֵּל
קרא עודכשהמציאות מַעֲכִירָה את הנפש, אפשר להגיב במילים
בשלב הזה הן בדרך-כלל יוצאות צרות וצועקות
לא בהכרח מביאות את המהות לַהַכָּרָה.
אפשר להניח לידיים ליצור, ללוות אותן במבט מעודד.
קרא עודאחרי ערב נעים ושקיעה מרהיבה
לילה ארוך וחמים.
מוציאה רגל משק השינה
להתאוורר… מתהפכת לצד השני.
ואז, לפנות בוקר
מתחילה המנגינה.
יום-אני-לא-יודעת-איזה…
מוזר שכזה
רגע אחד מִדְבָּר ורק אנחנו
ורגע אחרי, המולת העיר.
ביום ראשון עברנו מן ההמולה
אל קולות דממה דקה.
הוא הגיע ראשון, מוכן לפעולה
נעול בנעלי הליכה יחפניות ואנרגיה מעולה.
ביום השני הוא טיפס והגיע
לראשו של ההר האדום (ג’בל אחמר)…
אני יודעת
להיכנס לבית המלאכה, ללוש חימר,
ליצור צורה, לערבב גלזורה, לשרוף בתנור,
לתת לזה שם ואפילו לצלם.
זה מה שאני עושה.
אני יודעת לצעוד בטבע,
לתת לרגליים לחולל את הנפש,
רציתי לספר לך…
שהדברים כאן כבר ממש משונים
שגם אתה לא היית מצליח להבין
ובתוך כל זה… מתרחשים חיים.
רציתי לספר לך…
קרא עוד