מילים
אירועי היום-יום, מחשבות ורגשות מחוללות בראשי. אותיות מצטרפות למילים מצטרפות לשורות נכתבות על דפי הפנקס.
מפעם לפעם מוצאות את דרכן גם לכאן...
כתפיים מכווצות, שכמות כבדות, צוואר נוקשה … עם כל אלה הסתובבתי כמה ימים טובים, כמעט שבוע.
זה משגע ולא מרפה. הרגשה של מסע כבד ונוקשות חסרת פשרות.
כשזה הופיע מיד נזדעקתי לסלק את זה.
בדיקה פיזיולוגית שהראתה …. שום דבר; טיפול במים שהקל את התחושה ליום; מסג' מקצועי שעזר לעוד יומיים.
ואני לא מוותרת, הרי אותי אף אחד – אפילו לא גב תפוס – יסיט מהדרך שלי.
"כל אחד נולד עם כמות מסוימת של מילים לכל חייו. אם תמשיכי לדבר כל כך הרבה תבזבזי את כל המילים שלך ויום אחד תישארי ללא מילים …." כך בחר אחי הבכור, לפני שנים רבות, לשכנע אותי, הפטפטנית הקטנה, להאט את הקצב…
אחי רצה שקט מלהג מתמשך של ילדה קטנה ואני רק רציתי להשמיע את קולי ולשחרר את מה שעובר בראשי. הדיבור היה עבורי בידור. נעלבתי …
היום, כשאני מתבוננת על דיבור ושתיקה אני רואה גם דברים אחרים, נוספים …
קלן. עיר גדולה. יורדת מהרכבת ומחליטה ללכת למלון ברגל.
זאת הפעם המי-יודע-כמה שאני שם, זוכרת את סימני הדרך. זוכרת שלא רחוק. מזג אויר טוב. יוצאת לדרך.
שעה קודם לכן עוד הסתובבתי במעברים הענקיים שבין ביתני התערוכה המקצועית הגדולה בעולם של תעשיית הדפוס – דרופה 2008. תערוכה שמתקיימת פעם ב-5 שנים ואני ביקרתי בה והרגשתי בבית פעמים רבות במהלך שנות עבודתי הרבות בתעשייה הזו.
והפעם … הפעם שונה.
קיר שמחכה לתמונה.
קנבסים גדולים שמחכים לציור.
ואני מחליטה סוף-סוף להתחיל ביצירה.
כבר שנים שאני יוצרת מנדלות בפנקסים שלי. בעפרון, בשחור-לבן ובגודל קטן יחסית.
והנה אתגר … שלושה קנבסים גדולים וקיר גדול וערום שמחכה לתמונה שתקשט אותו.
הבוקר חזרתי לבריכה אחרי כמה ימים של הפסקה. הגוף פגש את המים ונרגע לתוכם. עוד לפני שהספקתי להרגיש מאמץ הרמתי את הראש מהמים, גיליתי שחלפו להן 45 הדקות שלי (וכמה עשרות של בריכות) ואני כולי טעונה ברעיונות חדשים, הבנות וגם סיפור הפתיחה למאמר הזה.
כשאני מתבוננת כ-5 שנים לאחור אני רואה את המאבק והמאמץ שהיו מנת חלקי בכדי להגיע מצידה האחד של הבריכה לצידה השני כשעוד נשימה מספיקה באפי. כמה מפחיד היתה עבורי המחשבה על אובדן הנשימה.
ההרצאה שלי מסתיימת והקהל מתפזר ובצד החדר עומדת אישה מבוגרת וחביבה ופניה מחכות לי שאפסע אליה.
"זה אולי לא בתחום ההתמחות שלך" היא אומרת "אך הייתי שמחה לדעת מה זאת בעצם רוחניות?"
ואצלי בראש מתחילה להתרוצץ השאלה – "מאיפה זה הגיע עכשיו, מה עונים?" ובעצם … "מה אני חושבת על זה?"
חבורה של אנשים טובים נפגשת מדי שבוע ומטיילת ברחבי הארץ. כמה מתאים לי … חבורה נעימה של אנשים, טיולים בטבע …
פרט אחד קטן מפריע לי – הם רוכבים על אופניים. ואני … כבר שנים שלא רכבתי וגם אז … בעיות שיווי משקל וחרדה מפני נפילה ופציעה שהופכים את החוויה לבלתי נסבלת.
הפעם יש בונוס – האיש שלי מוביל את החבורה והנאה כפולה יכולה להיות השהות יחד בעוד חוויה משותפת לשנינו.
אז מה עושים? אני ממש רוצה לרכב איתם …
תמונה ראשונה. אישה בת 44 אורזת צ'ימידן ויוצאת לעוד הרפתקה. הפעם היעד הוא פריצת מסלול חדש לטיול רפטינג בפפואה-ניו-גיניאה.
תמונה שניה. פסטורליה. קבוצה קטנה של 11 ישראלים על אי בלב האוקיינוס שבצידו השני של העולם (ליד אוסטרליה). מפגשים מרתקים עם המקומיים. הנאה צרופה ממגוון הירוק ושפע המים. נוף קסום ואוירה רגועה. יורדים אל הנהר.
תמונה שלישית. אשדות גדולים ומפתיעים. העולם מתהפך. נפילה למים גועשים. מאבק עיקש בגלים הענקיים.