זרעים

עומדת במרכז המעגל שיצרתי
חווה את האדוות שמקיפות את שנינו
מחזיקים ידיים, הולכים יחד בדרך לא מוכרת
חוצים גדרות, נופלים לבורות
מתרחבים.
יוצרים עוד ועוד מעגלים
מצרפים אלינו עוד ועוד חוויות
מוסיפים אלינו עוד ועוד שותפים
יוצאים לדרכים אינסוף
חלקן ינבטו יחד, חלקן יחכו בסבלנות
חלק יתבררו כ'לא-שייכים-אלינו'

אני רוצה אותך, מבקשת אותך לצידי
רוצה לזכור שיש עוד דרך
רוצה לדעת שאפשר וחשוב לי להמשיך איתך בדרך
צריכה אותך בתור שותף – להתייעץ, לאוורר
וגם בתור תזכורת – תזכורת למי שאני.

ומה אתה צריך/רוצה ממני?
רוצה שתמשיכי ללכת, שלפעמים תשאירי אותי מאחור
שתדעי שיש לי חיים משלי, שאדע למצוא את הדרך גם כשזה נראה אבוד. רוצה שתאמיני.
שתצליחי לראות את הדרך שלך
(זאת שעשית ובמיוחד את זאת שעוד תעשי)
שתסכימי להיות
שתסכימי לפחד וללכת בו זמנית
תני לי לקחת אותך איתי וגם לשחרר אותך.
שחררי גם אותי.

ביחד ונפרדים.
נסמכים ופוסעים קדימה.
שואפים אויר משותף של תשוקה ומשחררים אחד את השני לנפשו

ואז … מה קורה בעתיד?
אני משאירה מאחורי זרעים שנבטו וגידלו חיים משל עצמם. השארתי בהם משהו ממני ומשם הם ממשיכים לדרכם
אני לוקחת איתי שק של זרעים וכל אחד מהם יוצר מעגלים של אדוות. בין אם זרעו ובים אם לא.
אני יוצאת לדרך אמיצה, גדולה ואינסופית. נהנית מכוחן של האדוות שמקפיצות אותי הלאה!

יוצאת ונכנסת מעין הסערה.
נהנית מהשקט שבעין ופוחדת מהסערה שבו.
יודעת שאדוות הסערה ייקחו אותי הלאה, אם רק אתן להן.. אגיע רחוק.
מבקשת את החופש להיות על גלים ובמרכז.
בצד ובאמצע.
מבקשת להיות בכל אלה בנינוחות.

צועדת בראש זקוף ובחזה רחב אל מרכז הבמה!
מייצרת בעצמי אדוות – כאלה שהן בעצם זרעים.
זרעים של הפרח שאני, בכדי שיוכלו להמשיך ולנבוט
במקום שיבחרו, או אצל מי שיבחר אותם.
משאירה בגאווה את טביעת האצבע שלי!

הגיע הזמן שאניח לזרע הזה לנבוט בכדי שאוכל להתפנות לאינספור הזרעים שעוד מחכים בתוכי.

אני מוכנה ש'יראו לי'!

(דברים שכתבתי לזרע שטמנתי באדמה… 12/2011)