רוחניות – מילה שחוקה או רעיון חדש?

ההרצאה שלי מסתיימת והקהל מתפזר ובצד החדר עומדת אישה מבוגרת וחביבה ופניה מחכות לי שאפסע אליה.
"זה אולי לא בתחום ההתמחות שלך" היא אומרת "אך הייתי שמחה לדעת מה זאת בעצם רוחניות?"

ואצלי בראש מתחילה להתרוצץ השאלה – "מאיפה זה הגיע עכשיו, מה עונים?" ובעצם … "מה אני חושבת על זה?"
המוח מיד שולף את התשובה המיידית שלי במקרים כאלה … "אני לא כל-כך אוהבת את המילה הזו, משתמשים בה כבר יותר מדי ובכל מקום, כך שהיא הפכה שחוקה ואיבדה משמעות אמיתית וייחודית עבורי".

והגברת הנחמדה מקשה ולא עוזבת, כאילו ראתה שיש בי משהו שחושב אחרת: "ובכל אופן, הרי כולם מדברים פה על ליווי רוחני…?"
ואז, כאילו משום מקום, משהו בי דיבר ואמר –
רוחניות היא המפגש בין תנועתה של הרוח הפיזית הנושבת בחוץ ובין תנועתה של הרוח האישית המנשבת בפנים. מהחיבור הזה נוצרת רוחניות ומכיוון שכך בעצם אין לה הגדרה קבועה. הרי מפגש כזה נוצר בכל פעם מחדש, אצל כל אחד מאיתנו.
מפגש כזה נוצר מתוך התנועה שלי, מתוך האמונה שלי והמפגש שלהם עם הסביבה ותנועת הרוח המנשבת בסביבתי.
התנועה המשולבת שיוצר מפגש הרוחות הזה – זוהי רוחניות בעיני.

"אין היכן לחפש את הרוח. היא כמו עקבות הציפורים בשמיים"

ואז לרגע עצרתי ונתתי למפגש הזה להתקיים בי – נתתי לרוח המנשבת בהרי ירושלים לפגוש את הרוח שעברה במסדרונות בית ההארחה, לשוחח עם הרוח המשתקפת בכל אחד מהמשתתפים ולראות איך כל אלה פוגשות את הרוח המנשבת בתוכי – הרוח שנוצרה בי מהבוקר הזה, מההרצאה הזו, מהמפגש עם האישה הזו וגם הרוח המנשבת ממני, מתוכי עמוק, ממי שאני ביום הזה.
רוחניות או אולי התרוממות רוח.

כל זה התרחש במסגרת הכנס השנתי לליווי רוחני שנערך זו השנה השניה בירושלים.
מקצוע חשוב מאין כמותו שהולך וקורם עור וגידים בשנים האחרונות. מקצוע שמסמן את הגשר הזה שבמפגש בין הגוף והנפש.
זהו ליווי למי שחיים עם מחלה או קושי וגם לאלה ההולכים לקראת מותם ממחלה או מזקנה. זהו ליווי מסוג אחר להם וגם לקרובי המשפחה שלהם.
בבוקר אותו היום במסגרת הרצאת הפתיחה העלתה אחת המשתתפות את הדילמה בין ליווי רוחני (spiritual) לבין ליווי שהוא יותר דתי/אמונתי (religious).

"חוויה רוחנית היא נוכחות בלתי נראית שמעניקה לנו את מתנות החיים" (רומי)

עכשיו, אחרי שנתתי למפגש הזה להתקיים בי, זה הרבה יותר ברור לי – רוחניות היא שם למשהו שאינו ממש מוגדר, משהו חמקמק כזה – ממש כמו המציאות בתוכה אנחנו חיים.
רוחניות מבחינתי מותנית ברגע הזה ובמפגש הספציפי שמתרחש עכשיו.

וכך גם ליווי רוחני – סיוע שבו נפגשות 'רוחות' – הרוח המנשבת בחוץ (אפשר לקרוא לזה נסיבות) שפוגשת את הרוחות הפנימיות של האנשים המעורבים – זה שמלווה/מסייע וזה המסתייע ללא הבדל.
והרי כל מי שמסייע יודע, שהתפקידים הללו אינם אמיתיים וקבועים. הרי בכל רגע ורגע אנחנו בשני הצדדים, גם אם באופן מוצהר אנחנו באים בכדי לסייע.

"המפגש בין שתי נפשות דומה למגע בין שני חומרים כימיים, אם יש איזושהי תגובה – ישתנו שניהם" (קרל יונג)

ככה זה.
כשרוחות נפגשות ויוצרות רוחניות כל הנפגשים מרוויחים וצומחים – הרוח הנושבת בחוץ והנפשות הפועלות במפגש – כולן כאחת.

אז משהו בי כנראה מכיר את המפגש הזה ואני אהבתי להתוודע אליו.
מי ייתן וכולנו נדע להשכיל ולפגוש את הרוחות המנשבות בתוכנו ומסביבנו וליצור רוחניות משתנה, כזו שמיטיבה עם הסובב אותנו ואיתנו.