מהות? צורה?

מהות? צורה? | מכתש קטן, אביב 2021

בכל פעם מופיעה סיבה.
משהו שממש היה חשוב,
מהותי שכזה.
היא מגיעה עם בקשה
לעשות משהו,
להיות את זה.

לאט לאט
נולדת לזה צורה.
צורה של מעשה,
של מחוייבות.

שכבות הזמן
עוטפות את מהותו של עניין
בצורה מוכרת,
מחייבת.

עוד ימים חלפו
ונשתכחה הליבה,
נשארה לה צורה.
לפעמים אני נושאת אותה בשמחה.
יותר ויותר היא הופכת כבדה.

עצרתי.
'אם זה היה חשוב
איך זה שזה כבד?'

מתעקשת.
מחפשת בתוכה את ליבה הפועם.
לעיתים הוא כבר לא ברור,
זכרון עמום
של רצון
חמקמק שכזה.

מקשיבה
להלמות הלב,
המגיחה מבין מעטה הצורות.

נזכרת…
במהות.

שמתי לב שהיא לא מסכימה
להישאר ערומה
ונעטפת,
די מהר,
בצורה חדשה.

מעכשיו, בכל פעם מחדש,
אני איתה.
מפרקת ובונה,
שואלת שאלה,
מקשיבה לה,
מחוייבת רק לה,
לסיבת הדברים
שמסתתרת בצורה.

מאפשרת לה
לפשוט וללבוש
צורה.
כל הזמן
יצירה.
.
.
.

** ואם שאלתם על מה אני מדברת…
על כל פעם שנהיה כבד ממשהו
שפעם היה ממש חשוב.