מילים
אירועי היום-יום, מחשבות ורגשות מחוללות בראשי. אותיות מצטרפות למילים מצטרפות לשורות נכתבות על דפי הפנקס.
מפעם לפעם מוצאות את דרכן גם לכאן...
שורשים וענפים
נסתרים ונגלים
וביניהם … גזע.
זה שמחבר
בין מי שאני בפנים
ומה שאני בחוץ.
שנתיים בוינגייט עם רצפת לינוליאום ירוקה
ו מילי שמדברת שפה שרק היא מבינה.
שנתיים בקבוצה
לפעמים מעניין, לפעמים חפירה
מי אני ומה מקומי בתוך החבורה
שנתיים במסע
מבררת לעצמי מה אני בעצם רוצה.
שבועות כבר חלפו מאז חגגנו כולנו שבועות ואני חגגתי גם שנים, 13 שנים.
הפעם שונה…
ספר… יציאה ל… מסע.
חוויה שכולנו מכירים כמוה, למרות שעבור כל אחד מאיתנו היא אישית לחלוטין ומתרחשת כל פעם מחדש…
אתמול, הגעתי לאגף כרגיל, כ-10 דקות לפני תחילת המפגש. פנה אלי אחד האסירים ושאל אם הוא יכול להנחות את התרגול שבתחילת המפגש.
משוטטת ברחובות העיר ובתוך עצמי
שקטה, מקשיבה
מנסה לשמוע מה בעצם התרחש
ובינתיים… דממה.
אז רציתי שישתנה… תכננתי שיהיה אחרת
קראתי את כללי המוסר על-פי תיך נהאט האן. רובם מנוסחים בלשון 'אל תעשה'.
הייתי שמחה לו הכללים היו מתחילים במילות עידוד במקום מילות איסור. כך, מבלי לייתר את הפירוט שבדבריו וגם לא את שאר התוכן הייתי מקצרת ואומרת…
די, היא אמרה, תפסיקי לזוז
הרוח נושבת בענפים
ואצלך הכל בתנועה
"הי, אני כבר לא תינוק… אני מתלבש לבד וצוחק לבד ובוכה לבד וחולם לבד; על כל מיני דברים שאעשה לבד… כשאהיה גדול"
בהתחלה זוחלת רק בטריטוריה הקרובה ורואה הכל מגובה דשא ואז מוצאת דרך להתיישב במקום, משהו קצת יותר בטוח…