מילים

חמישי. בוקר.
'תנו תשומת לב למשהו שעֵר בָּכֶם
והייתם רוצים להקדיש לו יותר זמן', כך היתה ההזמנה.
מיד היא הופיעה בתוכי.
'בטח יש לכם סיבות ותירוצים טובים למה לא, כתבו אותם.
ועכשיו… מכתב לדבר הזה שעֵר בָּכֶם.
אז כתבתי…

'מי את?'
הוא שאל אותי הבוקר…

אחד משך את עיני
'תראי אותי, הוא צעק,
יפה וגדול ולבן'.

ספק הוא הלב הפועם
של האמונה.

אמונה היא
מעגל האש הבוערת
בפנים.

מה הופך
שדה אביבי
לכל-כך מיוחד?
אולי זה המגוון
קיומו של יותר
מפרח אחד…

כשהנפש פצועה
והחזה לא מצליח להתמלא באוויר
אורזים תרמילים
ומניחים לרגליים ללכת

הוא ואני …#פותחים_מרחב

כמו בכל בוקר
בכמעט שש השנים האחרונות
משוחחות
בשמונה וכמה דקות.
זה מתחיל בשאלות הרגילות…

נקודת המוצא
היא תחושה מעורפלת
של מַשֶּׁהוּ…

תקווה, היא אמרה,
תקווה היא סימן שקיימת תשובה;
שהתיקון הוא בר-השגה
גם אם אינו נראה לעין כרגע.

הלב
מתקשה להכיל
הידיים
בונות תקווה…