החופש בתנועה – תרגיל באנרגיה מתחדשת

חבורה של אנשים טובים נפגשת מדי שבוע ומטיילת ברחבי הארץ. כמה מתאים לי … חבורה נעימה של אנשים, טיולים בטבע …
פרט אחד קטן מפריע לי – הם רוכבים על אופניים. ואני … כבר שנים שלא רכבתי וגם אז … בעיות שיווי משקל וחרדה מפני נפילה ופציעה שהופכים את החוויה לבלתי נסבלת.
הפעם יש בונוס – האיש שלי מוביל את החבורה והנאה כפולה יכולה להיות השהות יחד בעוד חוויה משותפת לשנינו.
אז מה עושים? אני ממש רוצה לרכב איתם …

ניסיתי לרכב על האופניים שלו ברחבת הרכבת בשבת בבוקר – לא משהו.
קנינו אופניים זוגיים (טאנדם) ורכבנו יחד במקומות שונים – ואני במתח וחרדה בכל רכיבה.
לקחתי כמה שיעורי רכיבה על אופניים בפארק בהרצליה – השיעור האחרון הסתיים בצורה שונה מהמתוכנן – ביקור בקופת חולים עם סנטר פתוח.
ואני לא מוותרת, נלחמת עבור הרצון שלי – הרצון שהאמנתי שהוא ממש שלי – לרכב עם החבורה ברחבי הארץ.

אז אולי האופניים לא ממש מתאימות לי – ניסינו אופניים אחרים … לא משהו ….

ערב אחד, בטיול ערב רגלי ברחובות העיר בה אנו גרים, עברנו ליד שני ילדים צעירים רכובים על אופניים.
חופשיים כמו הרוח, משוחחים, מתבדחים, מתבוננים לכל הכיוונים … והאופניים?
כן, הם רכובים על אופניים ואלו משמשים להם לתנועה אך מה שכבש את ליבי היה החופש שלהם בתנועה.
משוחררים למעשיהם והאופניים נושאים אותם למחוזות חפצם.
"את זה, זה בעצם מה שאני מחפשת" אמרתי בקול רם.

מצאתי שאף פעם לא עצרתי לבדוק למה באמת חשוב לי לרכב על אופניים? עבור מה אני נאבקת בפחד ובחשש שלי? ומדוע אני מתעקשת ולא מוותרת?

אז גיליתי, גיליתי שאני מחפשת את הדרך לחזור אל החופש בתנועה שלי.
גיליתי שהתנועה שלי מוגבלת במחשבות – מה יקרה? איך אמנע מנפילה? איך אני מצליחה לעשות את שאני רוצה? מה מגיע מימין? מה עובר משמאל? ועוד רבות ואחרות שיוצרות רעש והמולה בראשי ומונעות ממני לנוע בחופשיות. רוצה פשוט להיות שם ….
גיליתי שהגבולות הללו קיימים גם בתחומים אחרים בחיים שלי, והתנועה שלי במחוזות החיים … לא ממש חופשייה.
גיליתי שזה הדבר אותו אני ממש מחפשת כבר זמן מה. וואו, איזה גילוי. איזו התלהבות.

כשהתלהבות פוגשת מכשול או קושי היא לא מתקיפה אותו, היא מאמצת אותו והופכת את אנרגיית ההתנגדות לאנרגיה מסייעת.
כל זמן שהמטרה היתה רכיבת האופניים, מצאתי בעיקר את הקושי ומעט התלהבות. ה'למה' שלי לא היה מדויק, והציף את הפחדים והחששות.
עכשיו, הפכתי את הרכיבה על אופניים לאמצעי בכדי להגיע למטרה שלי, אמצעי שיכול לסייע לי להחזיר לעצמי את החופש שבתנועה במרחבי החיים. עכשיו, אני יכולה להתחיל ולפעול במרץ.

רגע הגילוי יצר פרץ של אנרגיה מתחדשת.
בדקתי אינספור זוגות אופניים ומצאתי את אלו שמתאימים לי.
בניתי לעצמי תוכנית אימונים מגוננת ומתקדמת.
כן, עדיין חרדה ועוד לא חופשיה אבל בדרך. בינתיים חוגגת כל הצלחה לרכב לבד לשחיית הבוקר בבריכה וחזרה. זה נראה טריוויאלי, עבורי זהו הישג!

את הרצון (הלא ממש רלבנטי מבחינתי) לרכב עם החבורה במרחבי הארץ, הפקדתי למשמרת – מי יודע, אולי פעם זה יהפוך לרלבנטי.
עם האופניים אני מתיידדת ובעיקר מגלה סימנים ראשונים של חופש בתנועה.

"אל תילחמו בכוחות, השתמשו בהם" (באקמינסטר פולר)

העצירה והבירור שלי עם עצמי 'למה זה באמת חשוב לי?' אפשרו לי להגיע לתשובה העמוקה לשאלה 'למה?', למקור עצמו, לדבר שיניע את האנרגיה שבתוכי לפעולה.
ברוב המקרים אני מוצאת שהתשובה שלנו לשאלה הזו מגיעה מפני השטח ולא 'חופרת' אל השורשים של העניין. כשמגיעים לשורשים, אפשר למצוא מים חיים. אפשר להגיע למעיין האנרגיה שחבוי בתוכנו.

התשובה לשאלת ה'למה' לא תמיד מייצרת אנרגיה מתחדשת. אך זהו תרגיל שמוביל אותי לאנלוגיות מהמגמה הירוקה השוטפת את העולם.
כשעומד בפני מכשול בדרך להשיג את מה שאני רוצה אני עוצרת ושואלת 'למה זה כל כך חשוב לי?'
את השאלה הזו אני ממשיכה לשאול שוב ושוב על כל אחת מהתשובות שאני מקבלת מעצמי – ממש חופרת עמוק עד שמגיעה לנקודה מסוימת בה אני מגלה את ה'למה' האמיתי …
מגלים שאולי זה לא ממש חשוב לי – ואז חשוב להפקיד את הרצון הזה למשמרת, להיפרד ממנו ולמצוא משהו חשוב אחר – שימור וחסכון באנרגיה.
מגלים שחשוב לי אך אחרת משחשבתי קודם – ואז חשוב למצוא דרך אחרת להגיע למה שחשוב – אנרגיה חלופית.
או, כמו שאני גיליתי, ה'למה' השתנה אבל ה'איך' עדיין מתאים בתור אמצעי – אנרגיה מתחדשת.

"אנרגיה אינה ניתנת ליצירה או הריסה. אנרגיה אפשר רק לשנות מצורה אחת לשנייה"
(אלברט איינשטיין)

תמיד יש לנו הכוחות לעשות כל מה שנרצה, לא תמיד אנחנו בטוחים בהם.
המטרות שאנחנו מציבים לעצמנו חשוב לבדוק ולמצוא שהן מלהיבות אותנו. שהן יוצרות את הלהבה שתזין את המנוע שלנו.

מי ייתן ונמצא כולנו את הדרך לשנות ולחדש את האנרגיה לעשות את הדברים שבאמת חשובים לנו …