בטוחה בה
שאלו אותה – מה ומי היא עכשיו?
ובראש התחוללו לפתע משפטיה של סבתה
משפטים על הקשת שאין לה קצה ושולחת לה את ההתחלה
על הכנפיים שמאפשרות ללכת הליכה מרחפת
על האפשרות שסבתא שומרת עבורה את הפחד שלה ומשחררת אותה לעוף
ועוד …
בבוקר היא קמה וידעה שמה שהיא עכשיו זה 'בטוחה בה…'
בטוחה בדרך גם כשהיא נעלמת מעיניה
בטוחה בעצמה שאכן תפגוש את הדרך
בטוחה במי שתהיה כשהדרך תתגלה ותפרש לרגליה
בטוחה במעבר של השתיל הקטן מהחממה אל היער
משהו בה נבט, משהו שכנראה חיכה שם, במינון נמוך, תמיד.
ועכשיו הוא תופס צורה – עדיין רועד, שברירי ורך
כמו שָתִילָה שיצאה מחממה ועכשיו עושה את דרכה אל יער החיים
כי משהו שהקשבתי לו עד הסוף, מרשה לעצמו לצמוח…