דום שתיקה

"כל אחד נולד עם כמות מסוימת של מילים לכל חייו. אם תמשיכי לדבר כל כך הרבה תבזבזי את כל המילים שלך ויום אחד תישארי ללא מילים …." כך בחר אחי הבכור, לפני שנים רבות, לשכנע אותי, הפטפטנית הקטנה, להאט את הקצב…

אחי רצה שקט מלהג מתמשך של ילדה קטנה ואני רק רציתי להשמיע את קולי ולשחרר את מה שעובר בראשי. הדיבור היה עבורי בידור. נעלבתי …
היום, כשאני מתבוננת על דיבור ושתיקה אני רואה גם דברים אחרים, נוספים …

בתורת הנפש של הבודהה ארבע אמיתות. הרביעית עוסקת בדרכו של הבודהה לפתרון הסבל וסוקרת שמונה נתיבים בהם חשוב להתנהל נכון. ביניהם גם 'דיבור נכון'. כששמעתי על כך לראשונה התמלאתי שמחה – מישהו יוכל להגיד לי איך להתמודד עם הסבל, מה עושים? איך פועלים? איך לא מבזבזים את תקציב המילים איתו נולדתי?

"ומהו דיבור נכון? הימנעות מדבר שקר, הימנעות מדיבור שיש בו כדי לפלג, הימנעות מדברים שיש בהם כדי לפגוע והימנעות מדברים בטלים ומפטפטת: זהו דיבור נכון"
(סמיוטה ניקאיה 45.8, מגה-ויבהנגה סוטה)

כמו בציטוט הזה, במסורות בודהיסטיות שונות אפשר למצוא פירוט של מה כן ומה לא. נכון, זה מה שחיפשתי ברגע הראשון – הוראות הפעלה. אז זה לא ממש ככה …

מצאתי את עצמי בקצה השני. שותקת.
בוחנת עד לזרה את הדברים והמקומות בהם אשמיע את קולי.
בוחרת לשתוק ולוותר.
בתחילה ראיתי בשתיקה סוג של שיתוק, כאילו גזרתי על עצמי לעצור בסכר את המילים שיש לי לומר לעולם. כאילו נעניתי לאיום הגדול של אחי הבכור, מתוך כורח או פחד.

בתקופה האחרונה, אני מחפשת את הדרך חזרה. את המקום של דרך האמצע. המקום שיאפשר לי להשמיע את קולי ולהביא ערך לעולם מבלי להיקלע ללהג מיותר וחסר ערך.
ככל שאני מתוודעת לכך יותר הרי שבעצם דרך האמצע שהגה הבודהה מציעה בדיוק את זה.
זוהי דרך המציעה לי כל הזמן להתבונן … לבחון מה אני אומרת, מתי אני אומרת, כמה אני אומרת …. והעיקר איך כל זה מייצר ערך לאחר ולי.

בהתבוננות נוספת אני מצליחה לגלות בתוך השתיקה גם קשת (בהיפוך אותיות) – קשת של אפשרויות …
היכולת לשמוע את הצלילים שבין המילים, את המוסיקה שנוצרת בטון הדיבור, את האתנחתאות שמבקשות לבדוק מה נכון, את הרווחים שלוקחים אותי גם למחוזות חדשים וצבעים שעליהם לא דיברתי קודם …

מצאתי שדיבור נכון הוא דיבור מקשיב.
לא רק לדברי האחר אלא בעיקר לדיבור שלי, למילים שלי וגם למנגינות שמתנגנות בתוכי – לדיבור הפנימי.
כן, הדרך לדיבור הנכון היא בעלת כמה פנים שיוצרים מעגל של קסם, האחד מזין את הבא אחריו וכך הלאה במעגל ספירלי שהופך את הדיבור הנכון לצלול ומובן יותר:
הדיבור הקולי – זה שאנחנו משמיעים בפרהסיה
הדיבור הפנימי – זה שאנחנו מנהלים בינינו לבין עצמנו
השקט ומה שהוא מעורר בנו.

השקטה וכוונון של כל אחד מהם מאפשר לי להגיע אל ההיבט הנוסף.
השקטה מודעת ומדויקת של הדברים המיותרים מעוררת אצלי דיבור פנימי שופע, מורכב וכמעט אינסופי – זה שבוחן, מביע את דעתו ומספר סיפורים על המילים שאמרתי או לא.
כשאני מצליחה, בתרגול רב, להגיע לרגיעה גם במקום הזה, הפנימי, נוצר שקט שמזמן אלי את הדיבור הנכון.
דיבור פשוט יותר, דיבור שמשתמש במילים הנחוצות, דיבור שנפטר מהמיותר, דיבור שמגיע אל ליבו של השומע.
פשטות המילים מלווה בצלילות – כמו מוזיקה הרמונית שנוצרת בין הצלילים.

"קל הוא הפה ומוצא מילים לכל דבר. מה טוב היה אילו מצאנו דברים למילים" (ש"י עגנון, מתוך 'עד הנה')

דיבור נכון בעיני הוא תהליך פנימי שמייצר דיבור לעניין. כזה שמתאים ומובן לשומעים. כזה שידבר בגובה העיניים. כזה שיגרום לאנשים להבין את כוונתי, כזה שייכנס ללב של השומע ויחולל בו משהו.
בכדי שזה יתקיים לא יעזרו רשימות של מה מותר ומה אסור.
בכדי שדיבור נכון יתקיים דרושה תשומת לב – למילים, לצלילים שביניהם ולשומעים אותם.

מי ייתן ונמצא כולנו את הדרך למצוא את הדיבור הנכון. זה הזורם כמו מים צלולים ומאפשר לראות דרכו את שלל צבעי הקשת שבשתיקה.