עוסקת בחומר… לומדת רוח
נשכח במדף התחתון
מאחור
לאט לאט
הלך והתייבש
איבד בכל פעם עוד
מן האלסטיות שלו.
אחרי חודשים הרבה
גיליתי שהפך
לבלוק יבש וכבד.
ומכיוון שלא זונחים חברים ותיקים
התחלתי לאט
ובתשומת לב
להשקות אותו קצת בכל פעם
וביניהן… הנחתי לו;
עד שאפשר היה להרגיש
שחוזרות אליו פעימות הלב
שהוא חוזר ונזכר מי הוא.
באהבה גדולה ניגשתי אליו
חיברתי אליו חברים דומים
ובידיים יציבות
חיבקתי
וְלַשְׁתִּי אותו אל תוך עצמו.
בסופו של היום – הוא חייך אלי
והודיע שהא מוכן
להפוך לְמֵיכַל…
****
רק היום, כשעסקתי בו
[בחומר שהתייבש בבית המלאכה]
ראיתי איך
אותו דבר
קרה גם אִתָּהּ…
חודשים הרבה שלא
הפכתי מחשבות למילים
ולאט לאט
התייבשה העט
והיד הכותבת
איבדה את האלסטיות שלה;
הכתיבה שלי הפכה
יבשה וכבדה.
המילים תמיד היו חברותי הטובות…
בשבועות האחרונים
התחלתי לאט
ובתשומת לב
לאוורר אותן – קצת בכל פעם
… ולהניח להן.
והנה לאט, מעט
אני מתחילה להרגיש
את פעימות ליבן.
באהבה גדולה
מחברת בין החומר לרוח
מתבוננת בסקרנות איך
העבודה הפיסית בבית המלאכה
מלמדת אותי עוד על עצמי.
לָשָׁה גם את המילים אל תוך עצמן
מי יודע
אולי גם הן
תסכמנה להפוך לְמֵיכַל…
[דברים שהתבררו לי היום בבית המלאכה]
צילום: Gold Amalia הנפלאה