עוגן

צמחתי וגדלתי על עוגן
כזה שיציב ובטוח לשוב אליו.
בכל פעם משחרר קצת חבל
ואז… מושך חזרה.
מפעם לפעם החבל ארך
ולפעמים אפילו ניתק
וכששבתי נקשר חזרה.
כאילו היה שם תמיד משהו
שמחבר, מחזיק
גם כשאחר.
היה לו חשוב להיות עוגן.
היה לו חשוב (לרוב גם קשה) לשחרר.

העוגן החיצוני הזה
בדרך משלו, בלי מילים,
גידל בתוכי
עוגן משלי…
כזה שיציב ובטוח לחזור אליו
בכל פעם משחרר קצת חבל
ואז… מושך בחזרה.
מפעם לפעם החבל ארך
ואז נקשר בחזרה,
כאילו יש שם תמיד משהו שמחזיק.

מן אימון שכזה…
שוב ושוב שחרור וקשירה מחדש,
עוד ועוד מתארכים החבלים,
מאפשרים גם קפיצות אמיצות למים חדשים.
בידיעה עמוקה שהולך ונבנה שם עוגן
שיחזיק אותי בלב הסערה.
מעיזה לנתק חבלים
לרכב על גלים
להפליג למחוזות חדשים.
לגלות
להתהוות
מבפנים.

תודה אבא
על שבדרכך המופלאה והלא-תמיד-מובנת
גידלת בתוכי עוגן
ותעוזה לצאת בכל פעם לדרך
משלי.

יריב קרומר, ספטמבר 2023
8 שנים ועדיין עוגן