כך נפרדתי
יש פתגם איטלקי שאומר ש 'הכרת תודה היא זכרון שבלב'
כשאנחנו מציינים לעצמנו ובקול רם את הדברים, אנחנו נוצרים אותם בליבנו, משאירים אותם איתנו בצורה נוספת.
אז…
קודם כל תודה לכל אחד ואחד מכם
שבזכותכם התאפשר לי לבוא לכאן בכל שבוע.
אתם, בעצם היותכם כאן, אפשרתם לי להעניק לכם מתנה
משהו שעשה שינוי מאוד גדול בחיי ואני מקווה שגם בחייכם.
אחד הדברים שלמדתי עם השנים – שאני מתמלאת שמחה והשראה כשאני נותנת למישהו משהו שאני אוהבת.
תודה שעזרתם לי לתרגל את האמונה שבי – שכולנו בני אדם ולכולנו מגיעה הזדמנות. גם אם עשינו טעות ואפילו טעות ענקית וקשה.
שחשוב וכדאי לפגוש אדם ככה… פשוט… בלי לדעת את כל הסיפור…
כי מה שחשוב זה לב שפוגש לב.
תודה לכל מי ש'לא התחבר', נרדם, פטפט, העיר הערה צינית, שתק ולא שיתף.
עזרתם לי לתרגל סבלנות ואמונה שכל אחד לומד בדרכו ובזמנו שלו.
אתגרתם אותי וסייעתם לי למצוא עוד תשובות בתוכי.
תודה לכל מי ששיתף אותי ואותנו ברגעים מחייו, מן הרגשות שלו.
עזרתם לי לחזק את הידיעה בתוכי – עד כמה המדיטציה היא כלי עוצמתי שמסייע להתמודד עם המציאות כפי שהיא, גם כשהיא לא פשוטה.
ועכשיו הרי היא כבר שלכם.
תודה לסוהרים ואנשי הצוות, שדאגו שתהיה קבוצה
פינו זמן בסדר היום שלכם, הכניסו והוציאו אותי בשערי הכלא גם כשלא היה נוח ונתנו לי יד חופשית להיות איתכם בדרכי שלי.
כולכם נתתם לי כל-כך הרבה בשנה האחרונה
ועכשיו, אם מותר לי, אבקש מכם עוד בקשה אחת…
המשיכו.
המשיכו לתרגל לבד ובקבוצה
המשיכו להיות יחד אחד עבור השני תמיכה ובטחון
המשיכו לחפש ולמצוא את היציבות והטוב שבתוככם.
כבר מתגעגעת…
— מילים שאמרתי לקבוצת האסירים בכלא רימונים מהם נפרדתי היום אחרי שנה בה למדנו ותרגלנו יחד מדיטציה.