כבר כמעט שש שנים ועכשיו … 90

לפעמים זאת כל השיחה

מברכות ביום נפלא

ונפרדות לשלום.

לפעמים… זאת הנאה עוד יותר צרופה

כי אני קראתי משהו

כי את שמעת משהו

כי אמרו משהו

ואז נוצרת שיחה,

כזאת עמוקה,

כמו שתי חברות,

כמו אם וביתה.

לפני כמה שבועות

כשהרגשת ממש לא טוב

והסבל שלך פצע את ליבי

הרגשתי שאני קצת נכשלת

ולפי ההסכם שכרתנו שתינו

אנחנו מדברות ומשתפות בכל

גם במה שפחות נעים.

אז באתי

וישבנו כך אחת מול השניה

ושאלתי

אמא, מה תפקידו של הורה עבור ילד בעינייך?

ואת… חשבת לרגע ואמרת:

– ליצור עבורו מרחב

– להוות דוגמא

– לתמוך בו כשצריך

– לעזור לו לכוון עצמו לדרך בה ייבחר

את השניים הראשונים וגם את האחרון די הבנתי

'לתמוך בו, מה זה אומר?' שאלתי

לעמוד לצידו, שידע שאני שם

לפעמים להניח יד

ואם ירצה ויבקש להציע, לעזור.

ואז עלה על פנייך חיוך

ואמרת:

'אני יודעת למה את שואלת…'

למה? שאלתי במבוכה קלה

'הרי קצת מתהפכות פה היוצרות בשנה האחרונה…'

וצחקנו בצחוק גדול

ואם הקורונה לא היתה

החיבוק האמיץ היה ממלא את החדר כולו.

וסיפרתי לך שאני מרגישה קצת נכשלת

שלא פותרת עבורך את הסבל

ואמרת –

'זאת לא המשימה שלך, זאת המשימה שלי'

ויצאתי ממך בלב רחב

ובשמחה אין-קץ

על ששפר מזלי

ואת… אמא שלי.

פברואר 2021, אורה קרומר בת 90

ותמיד ובכל מצב

אמא שלי
ומורתי הגדולה ביותר לחיים