הי, אני כבר לא תינוק

צילום: עמליה גולד

"הי, אני כבר לא תינוק… אני מתלבש לבד וצוחק לבד ובוכה לבד וחולם לבד; על כל מיני דברים שאעשה לבד… כשאהיה גדול"
— יונתן גפן

בהתחלה זוחלת רק בטריטוריה הקרובה ורואה הכל מגובה דשא ואז מוצאת דרך להתיישב במקום, משהו קצת יותר בטוח.
במרחק לא גדול נגלה משהו יציב וקצת יותר גבוה שאפשר להיאחז בו ולמשוך את עצמי לעמידה. הרגליים עוד קצת רועדות ואני מחזיקה חזק.
הנוף שנגלה מסביב כבר שונה. אפשר לראות רחוק יותר, לדברים פתאום יש גם עומק ונקודת המבט שונה.
הראש והסקרנות רוצים להמשיך הלאה והרגליים… פוחדות, נטועות חזק במקום.
יד אוהבת נשלחת ומציעה תמיכה.
יחד עושה צעדים ראשונים בהליכה. הכל בקטן, מקסימום כמה צעדים לכאן או לשם, אחרי מישהו אחר.
הסקרנות גוברת, הגוף מתרצה ומבלי משים – מצליחה לעשות את הצעדים האלה לבד. לפעמים הבהלה וההתרגשות מפילות אותי חזרה אל הרצפה.
הידיעה שכבר הייתי שם מאפשרת שוב לעמוד על שתי רגליים, אולי להיעזר שוב ביד האהובה.
הרגשה מיוחדת של עצמאות משמחת.
עושה טעויות, נופלת, קמה, נוגעת בכל דבר, רוצה לטעום גם את הדברים הלא-מוכרים. חוצה גבולות.
ואז… מגיע הרגע שרוצה לעשות בעצמי.
מבקשת יותר זמן ומרחב לחוויות האלה. מרחב לצעוד בו וללכת לאיבוד; וזמן לשהות, להתנסות, לנסות.
מתעורר רצון למצוא חברים למשחק – שירצו לשהות באותו מרחב, להיות יחד בחוויות הגילוי.