בתוך האינסוף
כשאני באה יודעת ומבקשת למצוא בתוך האינסוף – הוא חשוך ואפל וריק.
כשאני באה פשוטה לשהות בו בלא-בקשה –
האינסוף מעורפל (לא ברור) ומלא על גדותיו
מעבר ליכולת התפיסה שלי.
שהייה שכזו בתוך האי-ידיעה יכולה להצמיח התגלות.
אם אכנס אליו במטרה לייצור התגלות,
הוא יישאר חשוך ואפל וריק עבורי.
התגלות שכזו היא התפעמות –
התרגשות גדולה של יצירת יש,
פעימת לב שמתרחשת פעם אחת.
היחיד מבקש למממש את עצמו.
כדי לנוע קדימה מבלי להימשך שוב ושוב לאחור,
כדאי לנו לבקר ולגעת בכל חלקי 'הבית' שלנו –
על היפים, המכוערים, הנעימים והמפחידים שבהם.
זה מפחיד ואז… הוא מושיט יד למישהו נוסף, דומה לו. לרוב מוקדם מדי.
יד שמושטת ליד ועוד אחת הופכת את היחידים האלה, בנקודה מסוימת, להמון.
להמון דרך התנהלות משל עצמו.
המון אינו יחיד ועוד יחיד ועוד יחיד.
היחיד איבד את עצמו לדעת… ההמון