שוטטות

חמישי. בוקר.
'תנו תשומת לב למשהו שעֵר בָּכֶם
והייתם רוצים להקדיש לו יותר זמן', כך היתה ההזמנה.
מיד היא הופיעה בתוכי.
'בטח יש לכם סיבות ותירוצים טובים למה לא, כתבו אותם.
ועכשיו… מכתב לדבר הזה שעֵר בָּכֶם.
אז כתבתי…

שוטטות יקרה,
מתגעגעת אלייך ואל הזמן שלנו יחד.
מבקשת שתזמיני אותי אלייך
שתפתחי עבורי את המרחב המשותף שלנו
עזרי לי להרגיש בו בטוחה ושמחה
פקחי שוב את עיני לקטן והלא-רלבנטי
הראי לי את יופיה של נמלה, את קווי החול
שאי את רגלי בין שבילים עלומים
הניחי את ישבני על סלע
הובילי את ידי אל הפנקס
וכתבי שם את הרהורי ליבי.
מי יודע אולי נגלה משהו יחד…

שישי. בוקר.
תרמיל ארוז, נעליים, בקבוק מים ו… מצלמה
שחשבה שכבר שכחתי על קיומה.
הרגליים צועדות.
הנפש מִצְטָהֶלֶת.
העיניים משוטטות
פוגשות שבילים נעלמים
מדרבנות רגליים להעז ולבדוק
הישבן מתיישב על המצוק
הלב מתרחב ופועם
בקצבם של גלי הים
והיד… כותבת…

תודה רונה שפריר על #נקודת_התחברות
שבאה בול בזמן…