משוטטת ברחובות העיר

משוטטת ברחובות העיר ובתוך עצמי
שקטה, מקשיבה
מנסה לשמוע מה בעצם התרחש
ובינתיים… דממה.
אולי חשוב להתרחק מן ההמולה
מן האינטנסיביות של הפעולה
להיות קצת יותר לבד ולא עם החבורה
להגיע לבית מבטחים ולהמשיך להתבונן

יכולה בקלות לכתוב כמה דברים
כאלה שברורים וקיימים על פני השטח:
בעיטה גדולה לבטחון העצמי שלי בעבודה על הגלגל
יכולת מפתיעה לעבוד עם כמויות גדולות של חומר מבלי שהגוף שלי יאמר 'די, עברת את הגבול'
אפשרות לעצב כלים גדולים בקלות, בלא-מאמץ
היכרות עם דרכי שריפה שונות ואחרות
מפגש עם אנשים נוספים שגם בהם בוערת התשוקה לגעת בחומר ולהינות מן המשחק
כל אלה נהירים וברורים – התרחשו אל מול עיני במציאות שהתקיימה כאן בחוץ ואני בתוכה.

ומה לגבי המציאות שמתקיימת בתוכי?
זאת, בינתיים, קצת מחוץ לטווח החושים שלי.
מרגישה שחוזרת עם התרגשות מחודשת וגדולה
וגם עם חששות וסימני שאלה

עשרת הימים האחרונים היו בהחלט זמן-חלום,
זמן מחוץ לזמן
מקלט לנפש עשוי כולו חימר

לאט ובעדינות, ממש כמו ביציאה מתרגול מדיטציה עמוק וארוך
מגיחה אל הזמן והעולם
מקווה לפגוש את המציאות שבפנים
ולהקשיב למתרחש בה
מעבר לחיוך הגדול שמאתר את פני.

תודה לאיש שלצידי שתמך ודחף
תודה ל Carmen Carmona על האירוח הביתי, הדאגה האימהית, חוש ההומור והאוכל הטעים
תודה לשותפים למסע בזמן-שמחוץ-לזמן – ויקטוריה, קיילה וניר
תודה ל Ektoras Mavridis על מקלט-הנפש (Sanctuary) שיצר כאן ועל הלמידה האינסופית
לכל אלה תודה על מצב הרוח המיוחד, רגעי הצחוק והסבלנות שלכם לעייפות שלי בשעות לילה מאוחרות
ואפילו תודה למזג האויר שהשלים את אווירת הבועה בה שהינו עד שגדלנו מעט
ויכולנו להתמסר גם לקרני השמש שמחוץ לסטודיו

** מילים שנכתבו אחרי 10 ימי סדנת קדרות ביוון אצל הקטור מברידיס בחוות השקדים שליד סלוניקי