יום השואה תשע"ה … הרהורים
ושוב עולות בי מחשבות על זרים
שהם בעצם בעיקר … אחרים
על ההכרה, אולי אמיצה אולי טיפשית,
שגם בי, כמו אולי בכל אחד מאיתנו,
קיים הפחד והסלידה מן האחר
הרצון להיות עם שכמותי
פשוט יותר, מוכר יותר, נוח יותר
ובחודשים האחרונים
מתווספת להכרה האמיתית הזו
גם כמיהה גדולה מאוד
להכיר, להתוודע, להפוך את הזר למוכר יותר
ובבוקר שמעתי את קובי מידן קורא את פרימו לוי
(סופר וכימאי איטלקי יהודי וניצול שואה)
ואני מניחה גם את דבריו החשובים לצד הרהורי…
"בבני אדם רבים ואף בעמים שלמים מצוי על סף ההכרה רגש 'שכל זר הוא צר ואויב', על פי רוב אמונה זו חבויה היטב במעמקי הנפש כדלקת זיהומית שלא התפשטה. מדי פעם היא מתגלה במעשים מקריים ולא עקביים ואינה מקור לחשיבה שיטתית. אולם, כאשר 'האני מאמין' הסמוי מהעין נהפך למחשבה שיטתית… בקצה השרשרת מופיע מחנה הריכוז".
ימים של זכרון
ימים של חשבון נפש – של אז ובעיקר של היום