בקצה הידיעה
אני יודעת
להיכנס לבית המלאכה, ללוש חימר,
ליצור צורה, לערבב גלזורה, לשרוף בתנור,
לתת לזה שם ואפילו לצלם.
זה מה שאני עושה.
אני יודעת לצעוד בטבע,
לתת לרגליים לחולל את הנפש,
לראות בצידי הדרך עולם שלם
ולתפוס את הרגע בתמונה.
זה מה שאני עושה.
אני יודעת להניח מילה ליד מילה
ליצור מהן לשורות
לאפשר להן לספר לסיפור,
לצייר תמונה, לבטא תחושה.
זה מה שאני עושה.
ואז פתאום מגיעה מבחוץ שאלה…
'מה זה בדיוק יוצרת עולמות? מה את בעצם עושה?'
ואני בתשובה ממלמלת כמה מילים משומשות
כמו… חימר וכלים וקדרות
ומרגישה שזה נכון ובכל זאת…
ליד.
ולפעמים התהיה עולה מבפנים,
דוקרת את פני הברכה הרגילים
ושואלת…
אז איך יוצרים את הדבר הבא?
ואני משתתקת, המילים לא מתחברות,
אין לי אפילו קצה של תשובה.
אולי אני צריכה עזרה…
בטח אם אשאל מישהו, הוא ידע…
ברוב הפעמים זה לא קרה…
אז למדתי לעצור, לחפש את הקצה
לעמוד שם
ואז צעד אחד קדימה אל רוחב הידיעה
זאת שאין לי באמת מושג מה היא אומרת
זאת שלעיתים בהתחלה יותר מבלבלת
וכשאני צוללת מן הקצה אל הידיעה הרחבה
עולם שלם נברא…