נעניתי…
הים הזמין אותי להישאר ולשהות בו.
נעניתי.
לרגע הפכתי להיות ים.
הנשימה הזמינה אותי להישטף בה.
נעניתי.
שמעתי אותה רוחשת בגופי.
המרפסת הזמינה אותי לגלות אותה מבעד לערימות החול.
נעניתי.
שטף המים גלגל וצייר בגרגרי החול.
השייק הירוק ביקש להתלוות לקפה.
נעניתי.
ישבתי איתו ועיני בוהות.
הזמן ביקש להתעלם ממנו.
נעניתי.
לרגע היינו הזמן, המרחב ואני… אחד.
בוקר של שרשרת הזמנות נטולת-זמן…