רציתי לספר לך…

רציתי לספר לך…
שהדברים כאן כבר ממש משונים
שגם אתה לא היית מצליח להבין
ובתוך כל זה… מתרחשים חיים.

רציתי לספר לך…
שאנחנו בונים.
בונים לנו בית לחיים מלאים.
ובכל שיחה או פעולה אתה לוחש לי באוזן
שימי לב… תחשבי על זה… קחי בחשבון ש…
ממש כמו שאתה היית עושה.

רציתי לספר לך…
שאני גולשת על גלים,
גם הפעם לא שאלתי את ההורים.
‘אני סומך עלייך’, היית אומר
ואז מתייצב לא רחוק ושומר.
היום זו תחושה עמוקה בתוכי
סומך ושומר ושולח לחופשי.

רציתי לספר לך…
שגם בשבועות האחרונים
כמו בכל שבע השנים
אני נעזרת בסיפורים
נותנת דוגמאות והסברים.

רציתי לספר לך…
שאולי בעצם גיליתי שאני עושה או חושבת כמוך
לפעמים זה עוזר, לעיתים זה מציק.

ויש עוד הרבה שרציתי לספר לך
ואני אוגרת בפנים
זאת תהיה שיחה רק של שנינו
פנים אל פנים.
נראה לי שאתה תוכל להבין
להסכים ולשמוע מה שאחרים פחות מוכנים.

אז אני מספרת לך בלילות
לפעמים כשאני על הגלים
והרבה פעמים בחלומות, שיחות ארוכות.
לעיתים רחוקות אתה מסכים לענות
ולי זה מספיק שאתה מקשיב
מה שבִּי מִמְּךָ
עונה במקומך.

שבע שנים העולם השתנה
המשפחה כבר אחרת
יותר מורכבת.
מוצאת את עצמי קצת כמוך
שואפת ופועלת למה שמאמינה בו,
מתאימה את עצמי לאפשרי.
לא תמיד בקלות,
מתרגזת פחות
ותמיד, בתודה גדולה למה שזרעת ונטעת בי.

טועה ונופלת
צומחת ומתקנת
מפלסת את דרכי
ומספרת לך…

יריב קרומר, 7 שנים חסר.