ספרים מהמדף שלי

וואבי-סאבי הוא תמצית האסתטיקה היפנית, אסתטיקה של הפגום,
של המוגבל ושל השרוט.
ממש כמו המציאות - מתכלה, פגומה ולא-גמורה.

נוגעת בחומר ומרגישה אותו רוקדת בין ידי
מבקש להישאר גולמי, מחוספס
מבקש לבטא את היופי שבמוגבל.

ספר מופלא אליו אני חוזרת שוב ושוב
ללמוד, להיזכר, ללכת במציאות...

וואבי סאבי - לאמנים, למעצבים, למשוררים ולפילוסופים
הוצאת אסיה, 2003

"טקסט מעבר.
לך לך. השאר מאחוריך את השגור. את התרבות. את הדוגמות. את המנגנון. חופשי מהכל. סע אל העולם. חשוף. ללא חוצץ. פתוח. סקרן. קשוב. גע בו. חווה אותו. התבונן. לא מתווך. חופשי. התרכז רק בתחושה של כן ולא. לך אחרי מה שכן. בפשטות. בבטחון. אל תכלה זמן על מה שלא. היחשף לאנשים ממקומות אחרים. להבנות חדשות. לצורות חיים. למראות. למערכות טבע. כל יום. אל תחדל לנוע עד שלא תשבע. רק אז תשב. תן לדברים לשקוע. להתגבש. חוויתית. שכלית. קח את הזמן. עד שתחוש שאתה יודע משהו. שיש לך גרעין מגובש. תעד את ידיעותיך.בטא אותן. חפש בנכסי-עולם יצירות שפועמות בתדר שלך. פרוזה. שירה. הגות. סרטים עלילתיים... בנה ספריה עשירה. אל תשוב עד שלא תרגיש מגובש מספיק. חסון מספיק. בוטח מספיק. יודע די כדי לגונן על קיומך הנוכחי. התבונן מתוך עיניך החדשות. ראה מחדש. חפש נפשות שותפות. אנשים שהגיעו לדברים דומים. שמנגנים לחן דומה. אולי קהילה ממש. חבור אליהם. התפנה ליצור מרחב ביתי עבורך. בו תוכל להיות אתה. להרגיש במקום. מרחב שמהדהד איתך. מראות. צלילים. חפצים. רעיונות. אורח חיים. נפשות. שתף. תרום למאגר נכסי העולם. היה נפש להדהד איתה.
עברת"

בימים בהם אני בעצמי 'עוברת' נחת אצלי בתיבת הדואר הספר המופלא הזה, שנכתב בהרי הגליל.
מחשבות. הרהורים על 'דרך חיים'.
קיראו אותו.

ספר דרך | אליק פלמן
הוצאת אסיה, 2021

"כשהיינו ילדים היה עבורנו הבלתי-אפשרי מעשה של יומיום. מאוחר יותר התבגרנו אל תוך עולם מושגי נוקשה יותר, שבו הגבולות מוחלטים והבלתי-אפשרי נעול בתא נפרד, הרחק מהמעשי. תורת הכאוס מזכירה לנו שהעולם האמיתי נמצא בתנועה מתמדת, וכל הקשר עשוי להשתנות, ואכן יישתנה. יתכן שמחר נמצא דרך שונה לעשות דברים מסוימים, דרך שאין להעלותה על הדעת היום.
..
כאשר נקודת ההשקפה הפסיכולוגית שלנו משתנה, מתרבות גם דרגות החופש שלנו..."

זה נראה כמו ספר לפיסיקאים
ובעצם זה סיפור מסע בעולם הצורות ונקודות המבט.
כל קריאה מחודשת בו שולחת אותי לראות את העולם קצת אחרת
להתבונן בדברים מנקודות מבט נוספות
ליהנות משכבות בהן עוד לא נגעתי.

חוכמת הכאוס - הרהורים על המשמעות האישית והפילוסופית של תורת הכאוס |
ג'ון בריגס ופ. דייוויד פיט
הוצאת עם עובד

"... כשאנחנו מטיילים, מובן מאליו שאנחנו יוצאים אל השדות ואל היערות:
מה יהיה בסופנו אם נטייל רק בגן או בשדרה?
מובן שאין כל טעם לכוון את צעדינו אל היער, אם אין הם נושאים אותנו לשם.
מקרים שבהם בגופי כבר הרחקתי מייל אל תוך היער, אבל לא ברוחי, מדאיגים אותי.
בטיולי אחר-הצהריים הייתי שוכח ברצון את כל עיסוקי מן הבוקר ואת חובותי כלפי החברה.
אבל לעיתים קורה שאיני יכול על נקלה לנער מעלי את הכפר. המחשבה על משימה כלשהי תתרוצץ במוחי,
ואז איני במקום אחד עם גופי, אלא יוצא מדעתי..."

ספרון קטן-ענק בשבחה של ההליכה בטבע הפראי וממנה אל הרהורים מרגשים על טבע האדם והסובב אותו.
בוחרת פשוט להמליץ לכם לקרוא בו, במקום לכתוב עליו.
וכדברי ת'ורו: "אדם השומר את ההנאה ממשהו לעצמו בלבד, בדרך כלל מונע מעצמו את ההנאה האמיתית ממנו"

טיול / הנרי דיוויד ת'ורו
הוצאת כרמל, 2006

"על האמנות לא מוטלת שום חובה מיוחדת להיות ריאליסטית, נטורליסטית או כל דבר אחר,
פרט לחובה לבטא את מה שהאמן רוצה ובוחר לומר...

למדע אין סבלנות לחריגות קלות. אבל הטבע כולו, כמו האנושות כולה, מורכב מחריגות קלות,
מיצורים שבדרך זו או אחרת, מזולזלת מדעית ככל שתהיה, אינן סרות למרותו של שום חוק כללי.
האמונה בסוג הזה של חריגות חיונית לאמנות לא פחות משהאמונה בתועלתן של הכללות חיונית למדע;
למעשה, אפשר כמעט להגדיר את האמנות כאותו ענף מדעי שהמדע בן זמננו מנוע מלגשת אליו,
מתוקף ההשקפות והעקרונות המגבילים שלו..."

חשבתי שאקרא ספר על עצים וטבע, והוא אכן כזה.
בתוכו ארוגה כמלאכת מחשבת תפיסת עולם על כאוס וסדר, על אומנות ומדע
אצלי הוא הצית מחשבה והוציא אל הדרך

העץ | ג'ון פאולס
הוצאת אסיה, 2021

'חייך הם אירוע היסטורי יחיד ואין-בילתו.

מן העמדה של האירוע הזה יש לך נקודת-ראות, תצפית, על פיסת-האמת, שאינה נפקחת לאיש מלבדך...

לפעמים אני חושב על האומנות כעל דו"חות מן הנשמות.

עדויות ראיה מכל אחת מהן, המוסרות מה הם פני הדברים מהיכן שהוא או היא עומדים,

נאספות לכדי תיאור של הנעשה והקיים כאן.

הסיפור אינו שלם בלי הדו"ח שלך.

זוהי הרמה של 'האישי' ההולך ומתרחק מן 'הפרטי'...'

"המציאות התואמת ל'אלוהים' היא כנה, פשוטה וגלויה לכל.
האמונה דווקא מקשה על גילוי המציאות הזאת, בין שאדם מאמין באלוהים ובין שהוא מאמין שאתאיזם.
אנחנו חייבים לעשות הפרדה ברורה בין אמונה (belief) ואמונה (faith), משום שבשימוש הרווח המילה 'אמונה' מסמנת כמעט את ההפך מ faith.
המילה belief פירושה ההתעקשות שהאמת היא מה שהאדם מקווה שהיא תהיה.
המאמין יפתח את תודעתו לאמת רק בתנאי שהיא מסתדרת עם הרעיונות והתקוות שהיו לו מראש.
Faith לעומת זאת היא פתיחת תודעה חסרת סייגים לאמת, למה שיתגלה שהיא.
ל Faith אין דעות קדומות; זוהי צלילה אל הלא ידוע.
Belief נאחזת, אבל Faith משחררת..."

בימים של טלטלה במציאות, כשבבית המלאכה נוצרים מיכלים של תקווה
ובלב פנימה אני מבינה שתקווה היא עמוקה עוד יותר מאשר לקוות שמשהו יקרה
מצאתי נחמה וכיוון במילותיו המופלאות, תמיד, של אלן ווטס.

החוכמה שבחוסר הביטחון: מסר לעידן החרדה | אלן ווטס
הוצאת כתר, 2021

 

"היצמדות עיקשת לזמן ולמקום, לשיטה ולסדר מסוימים, לאוסף סגור של משמעויות, פירושה התכחשות לטבעו הנשגב של הקיום וליסוד המופלא של החיים.
כשאני מחזיק בשיטה וסדר, באידיאולגיה וידיעה הרמטיות, אני למעשה מנתק את עצמי מהזרם הכללי, הטרנסצנדנטלי, של החיים.

במובנים לחלוטין לא מיסטיים, חופש - כלומר קיום נטול הנחות מקדימות ונטול ידע שנקלט באופן לא תמיד מוחש מהסביבה הפוליטית - מאפשר לחיות חיים שיש בהם עושר טרנסצנדנטלי וחוויה טרנסצנדטלית כמעט מתמדת; חיים שיש בהם התעלות ונגיעה בנשגב במובן הטהור והספונטני; בלי מאמץ, בלי החזקה, בלי כפייה..."

קצת אחרי שהעולם עצר מלכת ושינה את מסלולו, בתחילתה של 2020, מצאתי את הפנינה הזו
שדיברה בדיוק את מחשבותי. במילים צלולות ובקול רם וברור.

חופש. מניפסט | אלון מזרחי
הוצאת לוקוס, 2020

"... אצילות (dignity) היא דבר נדיר ביותר. משרה או מעמד מכובדים מעניקים כבוד.
זה כמו ללבוש מעיל. המעיל, התחפושת, התוית, מעניקים כבוד. תואר או מעמד מעניקים כבוד.
אבל אם נפשיט אדם מהדברים האלו למעטים מאד יש את האיכות הזו של אצילות
הנובעת מהחופש הפנימי שיש בלהיות שום-דבר.
להיות משהו זה מה שאדם משתוקק אליו, והמשהו הזה מעניק לו מעמד בחברה שאותו היא מכבדת...
כבוד אמיתי, זה לא דבר שניתן ללבוש, או לאמץ, ולהיות מודע להיותך מכובד
זה להיות מודע לעצמיותך ומשמעות הדבר היא להיות קטנוני, קטן.
להיות שום-דבר זה להיות חופשי מהרעיון הזה עצמו. להיות, לא להיות משהו או במצב מסויים, זו אצילות.
האצילות הזו לא יכולה להישלל, היא תמיד יֶשְנָה..."

חזרתי אליו אל הספר הקטן הזה כמו מדי פעם.
מדפדפת ומוצאת את אחד המכתבים הקצרים שכתב קרישנמורטי לאישה צעירה, ובכל פעם ... מתאים להלך הרוח שלי, לנושא עליו אני מהרהרת בימים האלה.

אשרי האיש אשר איננו דבר | קרישנמורטי
בתרגום נועה עילי-שילה
הוצאת ליבה, 2014

"... אני מאמינה בכל לבי שכולנו צריכים לעשות משהו בחיינו, שא לא כן נכרסם את הספה.
בין שנעשה מזה מקצוע ובין שלא, כולנו צריכים פעילות שחורגת מהיומיומי ושהיא מעבר
לתפקידינו החברתיים המבוססים המגבילים (אמא, עובד, שכנה, אח, בוסית וכן הלאה).
כולנו צריכים משהו שיעזור לנו לשכוח את עצמנו לזמן-מה - לשכוח זמנית את הגיל שלנו,
את המגדר שלנו, את הרקע הסוציו-אקונומי שלנו, את החובות שלנו, את הכישלונות שלנו ואת כל הדברים שאיבדנו ושפישלנו בהם.
אנחנו צריכים משהו שיוציא אותנו רחוק כל כך מעצמנו, עד שנשכח לאכול, שנשכח ללכת לשירותים, שנשכח לכסח את הדשא,
שנשכח לנטור לאויבינו, שנשכח להילחץ מהדברים שמלחיצים אותנו.
תפילה יכולה לעשות את זה עבורנו, תרומה לקהילה יכולה לעשות את זה, סקס יכול לעשות את זה, ספורט יכול לעשות את זה,
וחומרים משני תודעה בהחלט יכולים לעשות את זה (אבל עם השלכות נוראיות) - אבל גם חיים יצירתיים יכולים לעשות את זה,
ייתכן שזה החסד העמוק ביותר שהיצירתיות מרעיפה עלינו: בכך שהיא שואבת את מלוא תשןמת לבנו לפרק זמן קצר וקסום,
היא יכולה להקל עלינו זמנית את הנטל הנורא שבהיותנו מי שאנחנו.
והטוב מכל, בסופה של ההרפתקה היצירתית יש בידינו מזכרת -
משהו שיצרנו, משהו שמזכיר לנו לנצח את המפגש הקצר אך רב המשמעות עם ההשראה..."

 

אפשר לקרוא את הספר הזה כספר 'עזרה עצמית' ואפשר לקרוא בו כמו הזמנה אל הלך רוח יצירתי.
אוי הוא משך לתוכו כמו קסם גדול ושירת נפלא את השלב בו אני נמצאת אל מול ההשראה והיצירה שלי.
נתן לי עוד אומץ ונחישות לטבול את עצמי בתוכם עוד ועוד...
בשפה קלילה ומעמקי הלב והבטן משתפת אליזבט גילברט בהרהורים שלה על חיים יצירתיים
והקסם שבהם ומפנה את הזרקור לאפשרות של יצירה מתוך התרוממות נפש ולאו דווקא סבל ומאבק.
"אני יכולה להפוך את היצירתיות שלי לשדה קטל או להפוך אותה לתיבת הפתעותץ אני יכולה להפוך אותה לתפילה"
ואני, אני ממשיכה לשחק ולהשתטות בבוץ ובבד ופוגשת כל פעם עוד קצת 'קסם גדול'.

קסם גדול - חיים יצירתיים מעבר לפחד | אליזבט גילברט
הוצאת כנרת, זמורה ביתן, 2016

"הרוח היא רכילות. לא במובן הרע של המילה. היא פשוט אוהבת לערבב ולעורר דברים.
היא יכולה לרוץ יחפה על גחלים ואין בה פחד מגבהים. היא נושאת איתה קערות גדולות וכחולות של גשם.
היא מנגנת בחליל ואוהבת כל מיני קולות וצלילים. צחוקה ממלא את השמיים.
הרוח היא מספרת סיפורים יוצאת דופן. אני עדיין זוכרת איך היא הכירה לי את 'התכונות' כשהייתי ילדה..."

רות' ג'נדלר מפגישה אותנו עם משפחת 'התכונות' - יופי וחמלה, עונג וחרדה, יצירתיות והשראה ...
אלה ועוד הופכות לדמויות ואנשים תחת ידיה האמונות וכתיבתה הציורית של רות' ג'נדלר.
קסם של ספר שהופך את התכונות הללו לכל כך אנושיות, יצורים עם סיפור חיים משל עצמם..
ומערכות יחסים מורכבות עם בני משפחתם - התכונות האחרות.
קסום ומיוחד - כתיבה שמפעילה את הדימיון והופכת את המילים הנדושות לממשיות וניתנות לתחושה - רוקדות, שרות ולעיתים כועסות ובוכות...

בינתיים רק באנגלית...
אם מישהו מוכן להוציא לאור אני מוכנה לתרגם...

The Book of Qualities | ספר התכונות | רות' ג'נדלר
Turquiose Mountain Publications, 1984

הפעם ללא מילים, בתמונות...
ספר קטן-ענק.
שפשוט כדאי לדפדף בו ולגלות בצורה מופלאה ש...
אפשר לראות עוד, מעבר למה שנראה...

Zoom / Istvan Banyai

"אם תתאמץ זה לא יעזור, העולם לא יכול להיברא מתוך מאמץ.
זה כמובן לא דבר שנעשה מתוך מאמץ,
אלא מתוך התכוונות עמוקה ושקט מחייך.
השאר שוליים.
התחוללות אל האחר היא תמיד פיסול מתוך האפילה,
וככל שגדול יותר האור של ההבנה,
כך צריך הוא להתחכך באפילה עמוקה יותר.
שאם לא כן תנועת החיים גוועת בתוך התנועה המכאנית...
השאר שוליים: השאר מקום לאחר, ללא נודע.
השאר מקום להתחוללות..."

ספר קטן-ענק.
מאז ומתמיד, בכדי לקרוא ספר אני זקוקה לעיפרון.
כן, עיפרון - בכדי לסמן את הקטעים שאני אוהבת, בכדי לכתוב בשולי הדף את מחשבותי והדברים שמתחוללים במוחי בעת הקריאה ובעקבותיה.
הספר הקטן הזה מסומן לכל אורכו ורוחבו.
פשוט אהבתי אותו.

הארות לפילוסופיה של נוודים / דן לסרי
הוצאת אנסופיה, 2000

"אנחנו גושים של חומר דחוס שזקוק להישבר לרווחה...
הטעויות והכשלונות שלנו הם סדקים בשריון הלב, דרכם זורחים הצבעים האמיתיים שלנו..."

גם הספר הזה הגיע אלי די במקרה וגם בו פגשתי את עצמי.
פגשתי את חוויותי עם משבר וצמיחה
פגשתי את ההבנות והתיאוריות שלי על המסע מהסתגלות לסגולה
בכל פעם מחדש מרגש לקרוא תורה סדורה של מישהו אחר אחרי שאני עברתי אותה בחוויה שלי מבלי לדעת
פתאום הדברים מקבלים מילים
פתאום הצורות הופכות לסדר
פתאום אני לא לבד...
ספר מדוייק להפליא וכתוב ברכות
בידיה האמונות של אליזבט לסר, מייסדת מכון אומגה בארצות הברית.

Broken Open / Elizabeth Lesser
להישבר לרווחה / אליזבט לסר
2004

"ה'מומחה' של ימינו מבלה את מרבית זמנו בעבודה השוטפת.
מעבר לכך, הוא נדרש להתעדכן בכל עת בחידושים בתחומו, בקריאה של פרסומים מקצועיים או בהשתתפות בהרצאות ובכנסים
(לעיתים על חשבון זמנו הפנוי). מרבית האנרגיה החיונית שלו מושקעת בצרכי הפרנס והעמקת הידע הנדרש לה, בתחום אחד בלבד, עובדה המובילה באמה זו או אחרת, לשחיקה.
הצורך בהתמקצעות נקודתית הוא ההיפוך המושלם, ועם זאת הזהה, של פועל הייצור - אלה גם אלה סובלים מהיעדרה של חירות מחשבתית, כזו היכולה לנדוד בשלווה בין דיסציפלינות שונות, לחקור, להעמיק, ולהסיק מסקנות שלא לצרכים כלכליים..."

לפני קצת יותר מ7 שנים עצרתי ... עזבתי את המירוץ
ידעתי שאני רוצה להמשיך ולטעום
ויחד עם זה לעשות את זה לאט
להיות כמו פרפר שבודק את צוף הפרחים השונים, מערבב אותם ויוצר קוקטייל משלו.
מדי פעם עוצר לנוח ולהביט סביב.
ואז... פגשתי בו בספר הצהוב הזה...

היסטוריה של מהירות | עמית נויפלד
הוצאת SLOW

"... המופנמות - עם מכרותיה הרגישות, הרצינות והביישנות - היא היום תכונת אישיות סוג ב', אי-שם בין אכזבה לפתולוגיה.
המופנמים שחיים בעולם ה'אידיאל המוחצן', לא נחשבים בגלל תכונה הקיימת בבסיס זהותם.
המוחצנות היא סגנון אישיותי מושך יותר, אבל הפכנו אותה לאמת מידה דכאנית שרובנו מרגישים חובה לציית לה..."

למי שמעדיף לקרוא במקום לבלות במקומות הומי אדם, לשוחח שיחות עמוקות לפני שמדברים על ההוא וההיא...
ספר שמאפשר למוחצנים להכיר את האחרים ולמופנמים עצמם לראות את עצמם באור נוסף. לדעת שיש עוד רבים וטובים כמונו. לבחור את מה שמתאים ולהעצים את מה שכבר טבוע בתוכנו בכדי להביא אותו לאור, אל העולם.
ספר מעניין!

ולמי שמעדיף לשמוע במקום לקרוא - הנה הרצאת TED של סוזן קיין בעניין.

שקט - כוחם של המופנמים בעולם שלא מפסיק לדבר / סוזן קיין
הוצאת מטר, 2013