אבן בנהר

תמונה ראשונה. אישה בת 44 אורזת צ'ימידן ויוצאת לעוד הרפתקה. הפעם היעד הוא פריצת מסלול חדש לטיול רפטינג בפפואה-ניו-גיניאה.
תמונה שניה. פסטורליה. קבוצה קטנה של 11 ישראלים על אי בלב האוקיינוס שבצידו השני של העולם (ליד אוסטרליה). מפגשים מרתקים עם המקומיים. הנאה צרופה ממגוון הירוק ושפע המים. נוף קסום ואוירה רגועה. יורדים אל הנהר.
תמונה שלישית. אשדות גדולים ומפתיעים. העולם מתהפך. נפילה למים גועשים. מאבק עיקש בגלים הענקיים. אישה בת 44 מוצאת את עצמה לבד על גדת נהר גועש. מסביב ג'ונגל עבות. אין לאן ללכת. אין סימן לחברי הקבוצה. אין נפש חיה מסביב. לבד!
תמונה רביעית. מחכה ומחכה. השעות עוברות ועוד מעט חושך. משום מקום מופיע מקומי, מסתבר שמחפשים אותה, הולכים יחד ללא מילים בשארית שעות האור וגם בשעות החושך, דרך ג'ונגל עבות. מפחיד. מצד אחד נהר אימתני ומצד שני ג'ונגל לא מוכר. חושך. חרדה.
תמונה חמישית. התרגשות. מפגש עם חלק מאנשי הקבוצה. התמונה הטראגית מתבררת. נשארו תשעה, שלושה חברים טבעו למוות בנהר הגועש. בשעות הקרובות יגיע מסוק לחלץ את כולם ממעבה הג'ונגל והנהר הגועש.

כן, זה נשמע כמו תסריט לסרט מסע והרפתקאות.
אלה הם בעצם תמונות מהסרט של חיי. אירוע אמיתי שהסתיים בכי-רע ובעקבותיו החלו חיי מחדש, אי-שם בשנת 2005.
הסיפור שלי אינו עוסק באיך לשרוד… ואפילו לא באיך להתמודד. הוא עוסק בעיקר במסע שהחל מיד כשחזרתי הביתה.
הסיפור שלי דרמטי. ישנם כאלה דרמטיים יותר.
המשברים של רובנו הם גם יומיומיים, פשוטים כאלה. כשהמציאות פוגשת אותנו שונה מהתוכניות.
רצינו שיקרה דבר אחד והנסיבות מזמנות לנו מציאות שונה.
התכוננו, עשינו תוכניות, חשבנו על אפשרויות כאלה ואחרות, אספנו את כל הציוד והביטחונות ובכל אופן … למציאות היו תוכניות אחרות.
זה מפתיע, מפחיד ואפילו כואב.
חזרתי הביתה. החלמתי. חזרתי לעבודה. לתוכנית הרגילה. לסדר שהיה קודם.
עשיתי דברים ולמדתי נושאים שאז חשבתי שהם תחומי עניין חדשים. לא ממש הבנתי שמשהו בתוכי מכוון אותי. משהו שמבלי משים הרשיתי לו להוביל.
משהו בי הסכים להכיר ולחיות בשלום עם ההשתנות המתמדת של המציאות
משהו שהסכים לרכב על הגל במקום לאפשר לו לנפץ אותי לכל עבר
משהו שהסכים לזרום עם הנהר בעיניים פקוחות לרווחה.
עיניים שהמשיכו, וממשיכות גם היום, להתבונן במציאות בסקרנות ולאפשר לדברים חדשים, כאלה שלא תכננתי להציג את עצמם בפני. קוראים לדברים האלה… הזדמנויות.

כמעט חמש שנים אחרי אותו יום בנהר – עזבתי את המסלול המתוכנן והלכתי אחרי לחישות הבטן שלי, למרות שלא באמת הבנתי אותן, והקמתי את מרחב בריאה.
התחלתי לעבוד עם מי שחיים עם מחלות כרוניות. זאת היתה התוכנית. – למה? לא ידעתי לענות.
עד שהגיע סיימון – עולה חדש, בריא… והראה לי שגם שינוי מבחירה יכול להוות משבר ובעצם מעניין אותי ללכת בדרך עם מי שמבקשים להפוך משבר להזדמנות.

בשנים האחרונות לצד העבודה המתגמלת מאוד עם אנשים, חזרה והתעוררה בי התשוקה ליצירה בחומר.
משהו שהרדמתי בשנותי הבוגרות.
גם כאן זה התחיל כתחביב, בלי כוונות ותוכניות גדולות מדי.
עם הזמן הרגשתי שזה קורא לי יותר ומבקש ממני עוד זמן.
'זה לא מעשי' אמרתי לעצמי ובכל זאת…
בקיץ 2017 שכרתי לי מקום והפכתי אותו לבית המלאכה שלי.
ובחורף 2019 מציגה את תערוכת היחיד הראשונה שלי.

עוד הזדמנות לא רלבנטית שהפכה לדרך חיים שמחה…

את הסיפור הזה ועוד אני מספרת בהרצאה שלי 'אבן בנהר'.
עוד פרטים והזמנות במייל או בטלפון 054-4797843